החלטה בתיק ת"א 31117-05-11

רקע

1.         עתירת הנתבע, קיבוץ בית גוברין, לעיכוב כל ההליכים בתובענה ולהעברתם להליך של בוררות מכח החלטת האסיפה הכללית של הקיבוץ מיום 17.9.07, או לחילופין להעביר את ההליך לבוררות לפני המוסד לבוררות וגישור של התנועה הקיבוצית.

2.         עניינה של התובענה בזכותם הנטענת של התובעים לשיוך מגרש נוסף בקיבוץ, מלבד המגרש המוקצה לכל משפחה, לאור היותם גרושים, ובהתאם להחלטת האסיפה הכללית מיום 17.9.07 במסגרת אישור חוברת נהלי השיוך.

מקורו של הליך שיוך המגרשים לחברי הקיבוץ, בהחלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל, המאפשרת לקיבוצים להחליט על שינוי במבנה הארגוני שלהם ובשיטת הקצאת הקרקע, בהחלטה שתתקבל ע"י האסיפה הכללית של הקיבוץ, ובכך להעניק בפועל שטח מבונה לכל משפחה, הכולל זכויות הורשה.

עיקר טענות התובעים בכתב התביעה מופנות כנגד ביטולו של סעיף 2.2.3 בחוברת נהלי השיוך, בהחלטה מאוחרת לאישורו מיום 14.11.10, המבטלת את הזכות לכאורה לשיוך מגרש נוסף במקרה של בני זוג גרושים, על אף שסעיף זה אושר עם אישור החוברת כולה כמקשה אחת, באסיפה מיום 17.9.07.

כן, טוענים התובעים כי במסגרת הליך השיוך היה על הקיבוץ לדווח עליהם לוועדת הפרוגראמות, כבודדים, לאור היותם פרודים באותה עת ובתחילתם של הליכי גירושין.

חוברת נהלי השיוך אושרה בהחלטת האסיפה מיום 17.9.07, כשהיא כוללת גם פרק שעניינו "מנגנונים לפתרון מחלוקות", במסגרתו הוקמה ועדת בוררים חיצונית, באישור רשם האגודות השיתופיות (להלן:"הרשם"), ומכאן עתירת הנתבע. לחילופין, עותר הנתבע להעברת הסכסוך לבוררות מכח הוראת סעיף 113(ב) לתקנון הקיבוץ המעודכן, הקובעת מנגנון מוסכם ליישוב סכסוכים.

תמצית טענות התובעים

3.         התובעים עותרים לבירור התובענה בבית משפט זה וטוענים בתמצית כדלקמן:

א.      ועדת הבוררים מונתה ע"י הרשם בהתאם להוראות סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: "הפקודה"), כנלמד מכותרת החלטתו. אלא, שסמכות הרשם או מי מטעמו לדון כבורר מתקיימת רק מקום שקיימת תניית בוררות מפורשת בתקנות האגודה וכשמדובר בסכסוך בנוגע ל"עסקי האגודה", בעוד שבמועד החלטתו חל תקנון הקיבוץ הקודם שאינו כולל תניית בוררות כאמור (הקיימת רק בתקנון החדש).

ב.       מכל מקום, אין המדובר בסכסוך בנוגע ל"עסקי האגודה", הקשור בפעילות העסקית היומיומית של האגודה, כי אם בסכסוך בעל אופי חוקתי, הנוגע לשאלת חוקיות פעולות האגודה והחלטותיה ולפגיעה בזכויות יסוד של חבריה, שאין למוסרו לבוררות.

ג.        התובענה עוסקת בנושא קונסטיטוציוני במובהק, שכן היא נועדה לרפא את הפגיעה הקניינית שנגרמה לתובעים, והיא מעמידה לדיון שתי סוגיות חוקתיות, האחת, תוצאת החלטת הקיבוץ שלא לדווח על התובעים לוועדת הפרוגראמות כבודדים, חרף בקשתם, והשניה, תולדת קבלת סדרת החלטות בניגוד לתקנון ולדין, המהוות פגיעה של הרוב בזכויות קנייניות של מיעוט, ופגיעה בעקרון השוויון והפליית התובעים לרעה.

ד.       מחלוקות בנושא חוקיות תקנותיה והחלטותיה של האגודה סווגו בפסיקה כעניינים קונסטיטוציונים מובהקים, ובמפורש אין המדובר ב"עסקיה השוטפים של האגודה".

ה.      בחינת הוראות פרק ה' בחוברת השיוך, שעניינו פתרון מחלוקות, מלמדת כי כוונת הקיבוץ היתה לקבוע מנגנון לפתרון מחלוקות שעניינן באופן ביצוע השיוך לחבר שהוחלט על שיוך בעניינו, דוגמת זהות המגרש ואופן ההתחשבנות, להבדיל ממחלוקת המתעוררת על רקע שלילת הזכות לשיוך. מכל מקום, הנתבע לא הפעיל כלפי התובעים את שלב הגישור הפנימי במנגנון יישוב המחלוקות הדו-שלבי, ולפיכך אינו יכול לדרוש קיומו של השלב השני (ועדת בוררות חיצונית).

ו.        יש לדחות את הבקשה גם מהטעם שהנתבע לא מילא אחר דרישת הסף הנדרשת מכח סעיף 5(א) לחוק הבוררות, משלא הוכיח כי היה מוכן גם קודם לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות.

ז.        מקרה זה מתאים במיוחד להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט בהתאם להוראות סעיף 5(ג) לחוק הבוררות, בשל קיומם של טעמים מיוחדים הקשורים באופי הטענות הדורשות ליבון והכרעה ואשר מחייבים שלא להעביר את הסכסוך לבוררות.

ח.      אין להעביר את הדיון להליך של בוררות גם מהחשש לקבלת הכרעות סותרות לאור קיומו של הליך תלוי ועומד שעניינו הכרעה בסוגיית אופן סיווגם הנכון של התובעים, האם עפ"י מבחן הסטטוס האישי הפורמלי, או עפ"י המבחן המהותי.

תמצית טענות הנתבע

4.         לעמדת הנתבע יש להעביר את הסכסוך לדיון בוררות בפני ועדת הבוררים (הגב' אילת גלס, מר ניתאי קרן וגב' רונית ברקוביץ), אשר מונתה ע"י הרשם בהתאם להחלטה מיום 17.9.07, ולחילופין בלבד, יש להעביר את הדיון לבוררות בפני המוסד לבוררות וגישור של התנועה הקיבוצית, ואלה טענותיו בתמצית: